יום השנה

 יום השנה (יארצייט) מעורר בדרך כלל זיכרונות עצובים, הסתכלות פנימית על מה שקורה בכל שנה ביום זה, נותנת משמעות עמוקה יותר.

(תרגום ממכתבו של הרבי)

"בכלל יום השנה קשור עם שני תנועות. מצד אחד, כפי שמבואר בספרים, באותו יום יש לנשמת הנפטר עלי'ה, והיא עוברת לעולם רוחני גבוה יותר. שזה וודאי שמחה עבור הנשמה, ובמילא גם עבור כל הקרובים אליה שיחיו לאורך ימים ושנים טובות.

מצד שני, למטה, יום השנה מעורר את זיכרון הפטירה, שמביא לתנועה הפכית משמחה.

האמת היא, שיום השנה צריך לעורר, לא תנועה של היפך השמחה. אלא רגש של מחשבה רצינית וחשבון הנפש: להתאים את החיים כאן בעולם למטה, לחיים הנמשה למעלה – עליה אחר עליה.
זאת אומרת כשם שהנשמה למעלה בכל שנה תתעלה עוד ועוד, בהליכה מחיל אל חיל, כך צריך להיות למטה אצל כל מי שקשור לנשמה, גם כן ללכת מחיל אל חיל על ידי התחזקות בתורה עבודה וגמילות חסדים, ועל ידי זה גורמים גם לנפטרים את הנחת רוח הכי גדולה.

דבר זה מודגש גם על פי ההשקפה הראויה של היהדות, שבאמת אין כלל עניני מיתה בקדושה בכלל, ואצל יהודים בפרט. זהו רק מעבר מעולם אחד לשני. ואצל מי שחייהם כאן למטה תמיד היו קשורים עם קדושה תורה ומצוות, ההליכה היא תמיד גבוה יותר ויותר, מחיל אל חיל. קודם בעולם הזה הגשמי, ואח"כ בעולם הבא, בעליה אחר עליה.

(הרבי זי"ע מליובאוויטש אג"ק ח"ג עמ' יח)

 

מנהג ישראל ביום השנה לעלות לקבר, לומר קדיש וללמוד משניות לעילוי נשמת הנפטרים.