כיצד להתאבל


דיני האבלות ומנהגיה שייכים לאותן הלכות שיסודן בתורה שבעל פה. עוד בתקופת האבות, לפני מעמד הר סיני, היו נהוגים רבים מדיני האבלות.

דוגמא בולטת אנו מוצאים בספר בראשית בתיאור פטירתו של יעקב אבינו: "ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד ויעש (יוסף) לאביו אבל שבעת ימים", הרי שמנהג "שבעת ימי האבל" היה מקובל אצל קדמונינו מני אז.
לגבי אבלות הנוהגת "שלושים יום", מעידה התורה על פטירת אהרן הכהן: "וירא כל העדה כי גוע אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל". גם בעת הסתלקות משה רבנו מספרת התורה: "ויבכו בני ישראל את משה בערבת מואב שלשים יום ויתמו ימי בכי אבל משה".

במניין תרי"ג המצוות אין אנו מצאים את דיני האבלות כציוויים של התורה. אין מצוות "עשה" לשבת שבעה ימי אבל, להתאבל שלושים יום, לומר קדיש, לשמור יום זיכרון, להדליק נר נשמה וכיצוא בזה. רוב הציווים הנוגעים לאבלות שנזכרים בתורה הנם בגדר מצוות "לא תעשה", אזהרות שלא לנהוג באופני אבלות כאלה ואחרים, כמו הפסוק בדברים "בנים אתה לה' אלקיכם לא תתגדדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת". התורה אוסרת עלינו לנהוג בדרכי פולחן האבל של עמי כנען, בבחינת" ובחקתיהם לא תלכו". אסור לתחושות האבל והצער לגרום לנו לאבד צלם אנוש. הכאה עצמית או מריטת שיער זרות לרוח היהדות.

אולם בעוד שיש אזהרות כיצד אין להתאבל, לא התפרט שבתורה מהי דרך האבלות הראויה, משום, שכאמור לעיל, דרך האבלות הראויה היתה מושרתשת במסורת הדורות מימי קדם. 

תקופת האבלות נחלקת לשלושה תקופות: שבעת ימים, שלושים יום, ושנת האבלות

מובאים לפניכם מקצת מדיני ומנהגי האבלות הנהוגים בעם ישראל.  בני משפחת הנפטר עליהם חלים דיני האבלות הם קרובים מדרגה ראשונה: אב, אם, בן, בת, אח, אחות, בעל ורעיה.     
אחר הפטירה
מדליקים נר נשמה בבית בו יושבים האבלים "שבעה".   יש להביא בחשבון כי בבית הקברות בזמן הקבורה, קורעים קרע בחזית הבגד העליון, אותו לובש האבל. בגד זה נוהגים לא להסיר עד תום ימי ה"שבעה". ממועד הפטירה ועד להלוויה חלים על האבלים דיני אנינות- האבל פטור ממצוות עשה עד לקבורה. אחרי הקבורה אלה הם הדברים שהאבל אסור בהם במשך שבעת ימי האבלות: מלאכה, רחיצה וסיכה, נעילת מנעלים, חיי אישות, תלמוד תורה, שאילת שלום, כיבוס בגדים ולבישתם, ישיבה על כיסא וספסל, תספורת וגילוח, יציאה מהבית, השתתפות בשמחות. האבלים השבים מההלוויה נוהגים לשבת שבעה בבית הנפטר על כסא או ספסל נמוך ממקום מושבם הרגיל. נהוג שהשכנים מכינים לאבלים סעודה בשובם מההלוויה, סעודה זו נקראית סעודת הבראה. אומרים קדיש על הנפטר במשך שנת האבל מיום הפטירה. בתום ה"שבעה" יש להזמין מצבה לקבר. מאחר והכנת מצבה נמשכת זמן רב. על המצבה להיות מוכנה לכסוי הקבר ביום השלושים. נהוג לעלות ביום זה לטקס "גילוי מצבה".   מנהגי אבלות לפני הקבורה: כל קרובי הנפטר החייבים באבלות שבעה ימים, נקראים אוננים משעת הפטירה עד אחר הקבורה.  האונן פטור מן המצוות היות והוא טרוד בצרכיו של המת וקבורתו, וגם מפני כבוד המת, שלא יהיה נראה כמי שמסיח דעתו. ממנו ולכן אינו קורא קריאת שמע, אינו מתפלל ואינו מניח תפילין. האבל לא מצטרף לעשרה למניין ולתפילה ולאמירת קדיש, ואם הוא כהן אינו נושא את כפיו.  באכילת פת נוטל את ידיו ואינו מברך "על נטילת ידיים", וכן אינו מברך ברכת "המוציא" לפני האכילה ולא "ברכת המזון" לאחריו, וכן אינו מברך ברכה באכילת שאר דברים.  אינו מברך ברכת "אשר יצר" אחרי עשיית צרכיו, ואינו עונה "אמן" בשמיעת ברכה או קדיש.  כשמגיע לבית הקברות אינו מברך ברכת "אשר יצר אתכם בדין".  האונן אומר קדיש בעת ההלוויה.  מנהגי אבלות:  ישנם מנהגי אבלות שנהוג גם בשעה שהוא אונן, וישנם מנהגים שנוהגים רק בגמר האנינות.  האונן אסור באכילת בשר ובשתיית יין, וכן אינו מתרחץ, וכן אין לסוך על גופו שמן ומשחות חוץ כשיש בזה צורך רפואי, וכן אין להסתפר ולהתגלח.  אין להשתתף בשמחות ואסור בחיי אישות.  אסור בתלמוד תורה ולשאול בשלום אדם, אבל מותר לומר תהילים בפני הנפטר.  מותר לצאת מביתו כדי לסדר את צורכי המת, וכן מותר לנעול נעליו.  אונן שאינו נוכח בהלוויה ובקבורה:  אונן שנמצא בעיר אחרת ממקום הלוויה והקבורה, יש להיוועץ ברב מתי נוהגים אצלו דיני אנינות ומתי יש להתחיל האבלות.  טומאת כהן:  אסור לכהן להיטמא למת, היינו להתקרב לד' אמות (כשתי מטר) של מקום המת, או להיכנס בבית שנמצא שם מת.  אם הנפטר הוא אחד משבעה קרובים, מותר ומצווה עליו להיטמא.  שבעת הקרובים הם: אביו, אמו, בנו ובתו, אחיו, אחותו ואשתו.  הכהן מיטמא רק כשהמת שלם, אם חסר ממנו משהו אסור לכהן להיטמאות. גם אם החסר מונח בצד המת או נתפר וחובר עם הגוף, ולכן אם בוצע במת ניתוח אחרי המוות אין לקרוביו הכהנים להיטמא לו.  מותר לו ללוות המת שהוא קרובו עד הקבר אם לא נמצאים קברים אחרים בדרך בתוך ד' אמות.  קריעה: כל הקרובים החייבים בשבעה ימי אבלות על המת וצריכים לקרוע עליו. קודם הקריעה מברכים :"ברוך אתה ה' אל' מלך העולם דיין האמת".  מותר לפני הקריעה להחליף בגדים, וללבוש בגדים פשוטים כדי לקרוע אותם.  צריך לקרוע בעמידה, ואם קרע בישיבה עליו לחזור ולקרוע בעמידה.  מקום הקריעה:  על כל הקרובים נוהגים לקרוע הבגד העליון מצד ימין, ועל הורים נוהגים לקרוע כל בגדיו ובצד שמאל, ואם החליף אינו מעכב.  זמן הקריעה:  יש קהילות שנוהגות לקרוע בשעת צאת ההלוויה, ויש קהילות שנוהגות לקרוע בזמן הקבורה.  אין להחליף במשך כל ימי השבעה את בגדיו שקרעו בו, ובמקום שיש צורך להחליף מותר, לבד מאשר בקריעה על הורים. האבל על הורים – שמחליף בגד עליו לקרוע את הבגד שהחליף.  אם לא קרע בזמנו הלוויה קורע תוך ימי השבעה, ולאחר ימי השבעה אינו חייב לקרוע.  שבת וחג:  בשבת ויום טוב אסור לקרוע, בחול המועד תלוי במנהג הקהילות, אבל צריך לברך ברכת דיין האמת.  איחוי הקרע:  על כל קרובים מותר לאחר שבעה לחבר את מקום הקריעה בסיכה, וכן מותר לתפור בתפירה לא ישרה, ולאחר שלושים יום מותר לתופרו כרגיל, על הורים מותר לחברו על ידי סיכה או לתופרו בתפירה לא ישרה רק אחרי שלושים, ולתפור כרגיל אסור לעולם.  נשים נוהגות לחבר מיד אחרי הקריעה את מקום הקריעה בסיכה או בתפירה לא ישרה, גם כשקרעו על הורים, מפני הצניעות.  הלוויה  מצווה ללוות את המת כחלק ממצוות "ואהבת לרעך כמוך" וזה מהדברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא.  יש לעשות הכל כדי להביא את המת לקבורה באותו יום.  כשמלווים את המת נהוג לומר פרקי תהילים, ובייחוד מזמור צ"א "יושב בסתר עליון", ובהלווית אשה אומרים גם פרק ל"א במשלי "אשת חיל". בקרב עדות המזרח נוהגים להוסיף "אנא בכוח כו'", "ומי א-ל כמוך". נהוג לתת בשעת הלוויה צדקה לעילוי נשמת הנפטר/ת ולומר: הנני נותן צדקה הזאת לתועלת הנפש שיצילה הקב"ה מכל פורענויות ותזכה לעלות למעלת הצדיקים.  יש נוהגים כשעוברים עם הנפטר על יד בית כנסת נעמדים עם המיטה , ואומרים המשנה "עקביא בן מהללאל אומר" (פ"ג דאבות) וב' פסוקים מצידוק הדין "הצור תמים וגו'", גדול העצה ורב העלילה וגו'" אחר כך אומרים הבנים או קרובים אחרים קדיש.  אחרי הקבורה וסתימת הגולל אומרים "צידוק הדין", בימים שאין אומרים בהם תחנון או כשהקבורה בלילה אין אומרים "צידוק הדין", ולאחריו אומרים "קדיש הגדול".  לאחר אמירת הקדיש מרחיקים ד' אמות מהקברים, המשתתפים בהלוויה נעמדים בשתי שורות, והאבל(ים) חולץ מנעליו ועובר בין השורות, והעומדים בשורות מנחמים אותו באומרם: "המקום ינחם אותך (לרבים אומרים אתכם) בתוך שאר אבלי ציון וירושלים", גם בלוויה בחול המועד עושים שורה והאבל אינו חולץ את מנעליו.  בעת החזרה מהלווית המת תולשים עפר ועשבים ומשליכים מאחור ואומרים: "זכור כי עפר אנחנו", ואחר כך רוחצים ידיים ולא מנגבים.  נוהגים שאין נוטלים הכלי לנטילה מיד מי שגמר לרחוץ, רק מי שנטל כבר מניח את הכלי מהופך והשני לוקח לבד. נוהגים ללוות את האבלים מבית הקברות עד ביתם.  סעודת הבראה  נהוג שהשכנים מכינים לאבל בשובו מבית הקברות את הסעודה הראשונה אחרי הקבורה.  נהוג להכין לסעודה זו לחם עגול וביצים קשות.  בערב שבת וביום טוב אחר תשע שעות זמניות ובערב פסח משעת איסור אכילת חמץ אין אוכלים סעודת הבראה, ואין באבל אוכל עד הלילה.  בחול המועד ובפורים אוכלים סעודת הבראה בעת שיושבים על כיסאות רגילים, ואין אוכלים ביצים קשות אלא מיני מזונות קפה וכדומה.  הלכות אבלות  אחר שנקבר המת מסתיימת "האנינות" ומתחילה "האבלות", וממועד זה מונים שבעה ושלושים וי"ב חודש.  אם הנפטר נקבר מיד אחר שקיעת החמה (עד שלוש עשרה וחצי דקות) אפשר עדיין להחשיב את אותו היום למניין אבלות.  לאחר זמן זה מתחילים מניין האבלות מהיום החדש.  אם קרוב משפחה של הנפטר לא נמצא בעיר במועד ההלוויה והקבורה, יש להתייעץ עם רב מתי עליו להתחיל באבלות.  על מי מתאבלים:  מתאבלים על ילד הורים, אח, אחות, בעל ורעיה, תינוק פחות משלושים יום שמת אין מתאבלים עליו.  מנהגי אבלות:  אלה הם הדברים שהאבל אסור בהם במשך שבעת ימי האבלות: מלאכה, רחיצה וסיכה, נעילת מנעלים, חיי אישות, תלמוד תורה, שאילת שלום, כיבוס בגדים ולבישתם, ישיבה על כיסא וספסל, תספורת וגילוח, יציאה מהבית, השתתפות בשמחות.  מלאכה:  אין לעשות מלאכה ולהתעסק בסחורה, חוץ ממלאכות הבית כגון אפיה ובישול, הדחת כלים ונקיון הבית.  כשיש לאבל חנות או עסק הם צריכים להיות סגורים כל השבעה, ואם יש לו שותף ועל ידי סגירת העסק יהיה לשותף הפסד, יש להתייעץ עם רב באלו אופנים אפשרי פתיחת עסק.  רחיצה וסיכה:  אין לרחוץ כל הגוף גם במים קרים, פניו ידיו ורגליו מותר במים קרים. לצורך רפואה בציווי הרופא, מותר להתרחץ במים חמים גם בחולה שאין בו סכנה. אשה שנזדמן זמן טבילה בימי אבלותה אסורה לטבול, אבל מותרת לרחוץ גם במים חמים במקומות הנחוצים כדי ללבוש לבנים לספירת שבעה נקיים.  אין לסוך גופו בשמן או במשחה לצורך תענוג, אבל כדי להעביר הזיעה או לצורך רפואה מותר.  אין לאשה להתאפר במשך כל השלושים , חוץ מאשה נשואה אחרי שבעה. לכלה במהלך החודש הראשון לנישואיה לבחורה העומדת בשידוכין מותר להתאפר גם בתוך השבעה.  נעילת מנעלים:  אין לנעול נעליים של עור, נעליים מגומי (נעלי טניס) או מבד אם אין בהם חלק מעור מותר.  חיי אישות:  האבל אסור במשך השבעה כולל שבת בחיי אישות, ויש להחמיר גם בשאר קירבות כגון חיבוק ונישוק ושינה במיטה אחת.  לאחר השבעה והאשה טהורה מותר תשמיש ויש מתירים ביום השביעי מאחר שמקצת היום ככולו.  לימוד תורה:  אין לקרוא בתורה, נ"ך משנה גמרא הלכות ואגדות במשך כל השבעה כולל שבת, חוץ מספר איוב איכה וכדומה. כמובן מותר ללמוד הלכות אבלות וספרי מוסר. תהילים אם רגיל לומר בכל יום מותר כשאומרו בדרך תפילה ובקשה.  שאילת שלום:  אין לומר שלום לשום אדם במשך השבעה, ואם אדם שאינו יודע שהוא אבל שאל בשלומו, בשלושת ימי האבלות הראשונים אין לענות לו, רק יודיע לו שאסור לו לענות. ואחר שלוש הימים מותר לענות.  מותר לאבל לאחל לחברו שאר ברכות כגון ברכת מזל טוב וכדומה, וכן מותר לאחרים לאחל לאבל, ומותרים להושיט יד כשמאחלים זה לזה.  אין לשלוח דורון לאבל במשך השלושים, ולאבל על הורים במשך כל שנת האבלות. בפורים אין לשלוח לאבל משלוח מנות, אבל האבל צריך לשלוח אפילו בתוך השבעה. כביסת הבגדים ולבישתם:  אין לאבל לכבס או לגהץ בגדים, וכן אין לאחרים לכבס ולגהץ את בגדיו גם אם אינו לובש אותם בתוך השבעה. אם מסר בגדיו למכבסה קודם שנעשה אבל, מותר להם לכבסם.  אין ללבוש בגדים מכובסים במשך השבעה גם אם כובסו קודם שנעשה אבל.  בני ביתו של האבל (שאינם אבלים) מותרים לכבס בגדיהם, וכן מותרים ללבוש בגדים מכובסים.  ישיבה במקום נמוך:  אין לשבת על גבי כסא וספסל, על כיסא נמוך משלושים ס"מ או על גבי כרים ומזרונים מותר.  האבל אינו חייב לשבת כל היום רק בשעה שנמצאים אצלו המנחמים, ובשאר היום אפשר לו לעמוד ולהסתובב בבית.  תספורת וגילוח:  אין לאבל להסתפר ולהתגלח במשך כל השלושים.  אין לקצוץ ציפורניו במספרים או במקצץ ציפורניים, בין ציפורני הידיים ובין הרגליים במשך השלושים, אבל לקצוץ בשיניו או בידיו מותר, ומותר גם להתחיל הקציצה בכלי ולגמור בידיו או בשיניו.  יציאה מהבית:  אין לאבל לצאת מביתו במשך השבעה גם לצורך מצווה, ואם אין אפשרות לסדר מניין בביתו בתפילות, יש להתיר ללכת לבית הכנסת ולהתפלל בציבור ולומר קדיש.  כשקשה לו לישון במקום שיושבים בו השבעה, מותר לו לצאת לביתו בלילה בשעה שבני אדם כבר אינם נמצאים ברחובות.  השתתפות בשמחות:  אין לאבל להשתתף בשמחות במשך השלושים, ולאבל על הורים במשך שנת האבלות ובברית מילה של בנו או בחופת ילדיו מותר להשתתף גם בתוך השבעה.  ישנם מקרים שאפשר להשתתף בשמחות במשך האבלות, ויש להתייעץ עם רב.  בית האבל  הדלקת נר:  נוהגים להדליק נר בבית האבל לעילוי נשמת הנפטר, הנר צריך להיות דלוק במשך כל השבעה גם בשבת וביום טוב.  כיסוי המראות:  נוהגים לכסות את המראות בבית האבל, ויש שמכסים גם תמונות אנשים.  לעמוד לכבוד אדם:  אין האבל צריך לעמוד אף בפני אדם חשוב אבל צריך לעמוד בפני ספר תורה.  כשהאבל עומד אסור לומר לו שב.  תפילות:  מצווה להתפלל במניין בבית שנפטר בו המת, וכשאין אפשרות להתפלל שם כגון אם נפטר בבית החולים, נוהגים להתפלל במקום שהאבלים יושבים בו שבעה.  האבל אינו מניח תפילין ביום הראשון לאבלות.  נוהגים שהאבל מתפלל לפני העמוד ואומר כל הקדישים במשך י"א חודש.  אין אומרים "תחנון" ולא "למנצח" בבית האבל, ויש שאין אומרים גם פסוק "ואני זאת בריתי", וכן הכהנים אינם נושאים שם כפיהם, ובראש חודש אין אומרים שם "הלל".  אחר תפילת שחרית וערבית (ויש אומרים אחרי מנחה) נוהגים לומר מזמור מ"ט שבתהילים, ובימים שאין אומרים בהם תחנון אומרים במקומו מזמור ט"ז.  לימוד משניות:  נוהגים ללמוד משניות במשך ימי השבעה בבית האבל לעילוי נשמת הנפטר, ויש שנוהגים ללמוד פרקי משניות המתחילות בשמו של הנפטר ולאחריו לומדים ארבע משניות שבפרק ז' ממסכת מקוואות שהם אותיות נ. ש. מ. ה., ואומרים תפילת "אנא" והאבל אומר קדיש דרבנן.  לקיחה מבית האבל:  יש נוהגים לא להוציא דברים מבית האבל כל השבעה, מפני רוח רעה השורה שם.  קריאת התורה:  מותר להביא ספר תורה לבית האבל כדי לשמוע קריאת התורה, ויש שמדקדקים שיקראו בו לפחות שלוש פעמים.  האבל אינו עולה לתורה גם כשהוא כהן או לוי, אבל מותר לו להוציא ולהכניס ספר תורה, וכן מותר לכבדו בהגבהה וגלילה, וכשמכבדים אותו בהגבהה מותר לו אחר כך לשבת על הכיסא עם הספר תורה.  אומרים "יהי רצון" אחר קריאת התורה.  ברכות שונות:  אין לאבל לקדש את הלבנה (ברכת הלבנה) אם ישאר זמן לקדש אחר ימי אבלו, ובאם לא ישאר מותר לו לצאת בחוץ ולקדש אבל לא יאמר "שלום עליכם".  האבל יכול לברך ברכת "הגומל", וכן מותר לו לברך ברכת "שהחיינו" על פרי חדש, וברכת "הטוב והמטיב".  יום השביעי לאבלות ביום השביעי בבוקר אחר התפילה יושבים האבלים שעה קלה ומנחמים אותם, ולאחריו אומרים להם "קומו". מיד לאחריו מותר לאבלים לעשות אתכל הדברים שהיו אסורים להם במשך השבעה, מפני שמקצת היום ככולו, ומותר להם להחליף את הבגד שקרעו. יש אומרים שתשמיש המיטה מותר רק מהלילה.  מי שאין לו מנחמים וכן בשבת שאין באים לנחם, נפסקת האבלות בזמן שהדרך לצאת לבית הכנסת אחר התפילה.  נוהגים ביום השביעי לבקר בבית הקברות על הקבר, ואומרים פרקי תהילים ותפילת "אנא", ומזכירים נשמת הנפטר בתפילת "א-ל מלא רחמים" ואם יש מניין אומרים קדיש.  אם חל יום השביעי בשבת עולים לקבר ביום ראשון.  אבלות בשבת ובחג:  שבת שבתוך השבעה  השבת אינה מפסיקה את האבלות. אבל מונים את השבת למניין שבעה שהרי קצת דיני אבלות נוהגות ביום זה.  דיני אבלות שבפרהסיא (שבגלוי) אינם נוהגים בו, אבל דיני אבלות שבצנעא נוהגים גם בשבת.  ערב שבת:  שעה ורבע קודם שקיעת החמה בערב שבת, מותר לישב על כיסא וספסל ולנעול נעליים, ומותר לו לצחצח אותם לכבוד שבת.  בגדי שבת:  נוהגים ללבוש בגדי שבת, וכן מותר להחליף לבנים מכובסים וטוב שילבשם אחר תחילה, וכן מותר להציע מפות מכובסות על השולחנות.  דברים שבצנעא:  אבלות של דברים שבצנעא נוהגת גם בשבת, ולכן אסור גם בשבת ברחיצה ובתלמוד תורה ובחיי אישות.  התפילות:  מותר לאבל לצאת מביתו בשבת כדי ללכת לבית הכנסת.  אין האבל אומר "הודו" קודם מנחה, ובקבלת שבת אומר רק "מזמור שיר ליום השבת", וכן אינו אומר המשנה "במה מדליקים" אולם יש מקומות שנוהגים לומר הכל, ואינם משנים בשום דבר מבכל שבת.  אם מתפללים בבית האבל בשבת בשחרית אומרים "אב הרחמים", ובמנחה אין אומרים פסוק "ואני תפילתי" ואומרים "צדקתך צדק", ואין האבל אומר "ברכי נפשי" בימות החורף ולא "פרקי אבות" בקיץ.  קריאת התורה:  האבל לא קורא בתורה בשבת בה חלים עליו דיני אבלות. ואין האבל עולה לתורה אף אם הוא כהן או לוי, ואם אין שם כהן או לוי אחר, טוב שיצא מבית הכנסת בשעה שקוראים לעלות לכהן או ללוי. אבל מותר לכבד אותו בהוצאה והכנסה ובהגבהה וגלילה.  אחר קריאת התורה מזכירים נשמת הנפטר בתפילה "א-ל מלא רחמים", ואפילו בשבת שמברכים ברכת החודש שאין מזכירים אז שאר מתים.  מותר בשבת לחזור הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום" ואם יום השביעי לאבלותו הוא בשבת, ימתין מלחזור עד אחרי יציאתו מבית הכנסת קודם האכילה.  יש מתירים ללמוד גם פירוש רש"י למי שרגיל בכך כל שבת.  הסעודה:  אין האבל אומר "שלום עליכם" בסעודת לילי שבת, וכן במקומות שנהוג לברך הבנים בליל שבת אין לברכם בשבת זו.  מוצאי שבת:  אחר צאת השבת יאמר האבל "ברוך המבדיל בין קודש לחול" בלא שם ומלכות, ואחר כך יחליף בגדיו לבגדי חול ויחלוץ מנעליו.  יש מקומות שנוהגים שאין אומרים בתפילת ערבית פסוק "ויהי נועם".  אחר התפילה אומרים מזמור ט"ז שבתהילים.  הבדלה:  אם האבל מבדיל אינו אומר הפסוקים "הנה א-ל ישועתי וכו' ", רק מתחיל מיד בברכות, והמנהג שמברך גם על בשמים.  הפסקת אבלות בחג  מי שנפטר לו קרובו ונקבר קודם החג ונהג קודם החג אבלות אפילו שעה קלה, החג מבטל ממנו דיני אבלות שבעה. חג נקרא לעניין זה, שלושה רגלים פסח, שבועות וסוכות, וכן ראש השנה ויום הכיפורים.  ערב החג:  מותר בערב החג אחר חצות לכבס בגדיו אבל לא ילבשהו רק בלילה, ויש נוהגים לכבס רק סמוך לערב.  רחיצה מותרת גם בחמים אחר תפילת מנחה סמוך לערב, וכן שאר מנהגי אבלות. בערב פסח מותר הכל מחצות היום דאז הוא כחג לכל דבר.  בערב יום כיפור מותר לרחוץ ולטבול סמוך לערב גם קודם תפילת מנחה, ומותר לו ללכת לבית הכנסת לתפילת מנחה, וכן מותר לו לאכול סעודת מפסקת על כיסא וספסל.  מניין השלושים:  בפסח נחשבים ימי האבלות שקודם הפסח והפסח לארבע עשרה יום למניין השלושים, ואחר הפסח צריך להשלים רק שישה עשר יום לתשלום השלושים. וכן בשבועות צריך להשלים אחר החג רק ששה עשר יום.  בסוכות נחשבים האבלות שלפניו וחג הסוכות ושמיני עצרת לעשרים ואחד יום ומשלים לאחר החג עוד שמונה ימים לתשלום השלושים.  בראש השנה צריך לנהוג אבלות שלושים רק עד יום כיפור, ויום כיפור מבטל ממנו אבלות שלושים , וכן ביום כיפור נוהג אבלות שלושים עד חג הסוכות וחג הסוכות מבטל אבלות שלושים. הפסקת אבלות שלושים:  אם נסתיימו שבעת ימי אבלותו קודם החג, ואפילו אם נסתיימו בערב החג בבוקר, החג מבטל ממנו כל הנהגות אבלות שלושים. מותר להסתפר להתגלח ולהתרחץ סמוך לערב אחר תפילת מנחה, וכשיש צורך גדול אפשר מחצות היום, בערב פסח מותר להסתפר ולהתגלח גם קודם חצות היום.  אבלים על פטירת הוריהם אסורים להסתפר ולהתגלח רק כעבור שלושים יום מהקבורה. אבלות בחג ובמועדי השנה  הלוויה:  קודם צאת ההלוויה בחול המועד מחליף האבל בגדיו לבגדי חול וקורע בהם, אחרי הלוויה עושים "שורה" כרגיל רק האבל אינו חולץ מנעליו, ולאחר הלוויה מחליף שוב בגדיו לבגדי חג. קריעה:  יש קהילות שנוהגות שכל הקרובים קורעים בחול המועד, ויש קהילות שנוהגות שרק אבלים על הוריהם קורעים, ושאר הקרובים קורעים רק לאחר החג.  כל הקרובים מברכים ברכת "דיין האמת" בחול המועד. סעודת הבראה:  אין אוכלים סעודת הבראה ביום טוב, אבל בחול המועד אוכלים כשיושבים על כיסאות רגילים, ואין אוכלים ביצים קשות כרגיל רק מיני מזונות וכדומה.  יש קהילות שנוהגות שרק אבלים על הורים אוכלים סעודת הבראה, אבל לא על שאר קרובים. אבלות:  אינו נוהג בחג שום אבלות שבפרהסיא (בגלוי), אבל נוהג דברי אבלות שבצנעא ולכן אסור ברחיצה ובחיי אישות, בערב יום טוב האחרון מותר לרחוץ בחמים וללבוש בגדים מכובסים. שלושים:  ימי החג נמנים לימי אבלות שלושים, ולכן מסתיימים השלושים אחר שלושים יום מהקבורה.  דברי אבלות הנוהגות בימי השלושים נוהגות גם בחול המועד. הדלקת נר:  הנר שרגיל להדליק בימי השבעה, צריך לדלוק גם בחול-המועד וביום טוב אף שאין יושבים אז "שבעה". מוצאי החג:  במוצאי החג מתחילים לשבת אבלות שבעה עד עבור שבעה ימים מהחג.