נשמה


ראשית נתחיל בשאלה: מי אמר שיש לי נשמה?
כדרכם של יהודים נענה בשאלה: האם יש לך גוף? האם אמרת כן? אז עכשיו אמור לי: מי זה ה"אני" הזה שיש לו את הגוף הזה? זה לא יכול להיות הגוף – שהרי אי אפשר להגיד שלגוף יש גוף.
אז זהו הדבר שלו אנחנו קוראים נשמה. באופן יותר כולל, כל אחד ואחת מאיתנו מורכבים מנשמה ומגוף. זה מסביר מדוע כולנו כל כך מבולבלים, נכון?

במילים אחרות: כל אחד מרגיש שיש לו תודעה, האם התודעה היא חלק מהגוף? האם ניתן לייחס לבשר דם ועצמות 'תודעה'? התודעה היא הנשמה. למרות שאנו לא מבינים מהי התודעה, אנו חשים בכל הוויתנו את קיומה.
 למרות שאף אחד לא ראה את הנשמה, מציאותה נרגשת אצלנו בחיות שמפעמת בקרבנו.  

מהי הנשמה?
הנשמה היא רוחנית ולמרות שאנו לא מסוגלים להבין מהי, אנו חשים את השפעתה.
כמובן שרוחניות איננה 'צבע' שונה, משהו כמו איפרא-אדום, מין צבע רוחני שבעיניים שלנו אנו לא יכולים לראותו, העולם הרוחני הוא עולם שלם שלא נמצא כלל ברמה שלנו, ואי אפשר לתפוס אותו בחמשת החושים או בכל אמצעי גשמי.

הנשמה שייכת לאותו עולם רוחני, ובכוח הבורא המפליא לעשות  הנשמה הרוחנית מתחברת לגוף הגשמי, עד כדי הפחת רוח חיים ב'שק של בשר, עצמות ודם רותח'.

לנשמה יש כוחות של שכל ומדות, וכשהנשמה מתלבשת בגוף, השכל נרגש בכלי המוח והרגש נרגש בלב.

נשמה יהודית
ליהודי יש נפש אלוקית שהיא 'חלק אלוקה ממעל ממש'. בזכות היותו בן לאברהם יצחק ויעקב שזכו והורישו לצאצאיהם נשמה אלוקית שתתלבש בגופם (הגרים מקבלים את הנשמה האלוקית לאחר הגיור).

מוות
לעיתים קרובות אנו שואלים את עצמנו: מה נשתנה?! מה קרה לאותו נפטר, שלפתע הפסיק את חייו? מה נחסר? האיברים שלמים הכל יכול לתפקד, אבל כלום…

מה שחסר כעת לגוף זה 'רוח חיים', החיות היא דבר קשה הגדרה, אבל כולם רואים את קיומו. מאין נובעת החיות? מי נותן את הכח לחיות? הנשמה מפעילה את הגוף ונותנת לו חיים. בבריאת האדם מסופר: "ויפח באפיו רוח חיים". בכוחה של הנשמה האדם חי, ובהסתלק הנשמה הגוף הוא כאבן שאין לה הופכין. הנשמה כמובן קיימת לנצח, ואדרבה המוות משחרר אותה מהגבלות הגוף שהסתירו לה קודם.

לאחר המוות הנשמה 'עולה' לגן עדן, ולאחר מכן בתחיית המתים היא שבה לגוף.